בדרך ללונדון- גיא שמואלי מתאר את המסע המופלא של 33 שחיינים לאליפות אירופה במאסטרס

במטוס בדרך ללונדון, לידי נעמה. מספר שורות מלפנים אירית ועירית, ומאחור לוק, רומן, סוניה ועוד מלא שותפים למסע.

אולי הגיע הזמן לחזור להתרגש. כבר המכתב שהשאירה לי בתי הבכורה רוני התחיל להכניס אותי לאווירה. האמת היא שברגע שהתחלתי לפגוש כל כך הרבה אנשים מוכרים בשדה, ממש התחיל לדגדג לי. זו מין הרגשה מדבקת כזו שמזינה את עצמה. מתחילים לדבר על הבריכה, על המלון, על המשחים, על הקניות והטיולים. פתאום רומן שולף מין אוזניים מלאכותיים מאירים עם דגל ישראל ומחלק לכולם. מרוב שזה נראה טיפשי, ברור לכולנו שנשים את זה בבריכה (ואולי אפילו בטיסה). בווטסאפ של הקבוצה, עדינה שולחת תמונות של התור בכניסה לבריכה לאימונים, ותמונות של הבריכה עצמה, ואצל כולם רואים מן ברק כזה בעיניים. גם הוותיקים שביננו בטיסה – זאב, יצחק, לאה וז'אנה מתחברים אלינו ורואים שגם אצלם ההתרגשות גבוהה.

קשה לי להאמין שרק אתמול הייתי באזכרה של אבא של אישתי – 30 יום לפטירתו הפתאומית בדיוק בכניסת חג הפסח. קשה לי לחבר בין שני הארועים. מצד אחד אבל משפחתי אינטימי גדול. ומצד שני אחד הפרוייקטים הכי מלהיבים שעשיתי בחיי. מצד אחד קשה לי להתאבל על מישהו שהיה האבא השני שלי במשך יותר מ 20 שנה כי אני עסוק בנסיעה, באימונים, בעבודה ובילדים. ומצד שני, קשה לי להתרכז ולהתמקד בהכנות ללונדון – פרוייקט שהתכווננתי אליו כמעט שנתיים. ואולי השילוב עושה את זה אפילו יותר מיוחד – כי אני יודע כמה הוא רצה שאסע, וכמה הוא רצה ששרון אישתי תצטרף אלי לחלק מהימים. אז רוב הזמן התעסקתי בדברים הטכניים – תיאומים בין כל אנשי המשלחת, חוגים של הילדים, ועבודה. אבל מדי פעם הרשתי לעצמי להשתחרר ולחשוב על השבוע הזה בלונדון.

עוד מעט נוחתים! שם מחכה לנו הסעה למלון, צ'ק-אין וכנראה ארוחת ערב אם יישאר כוח. מחר בבוקר נוסעים לבריכה לאסוף את האקרדיטציות ולעשות אימון הכרה עם הבריכה. כבר היום השתרכו שם תורים בכניסה. מעניין איך יהיה לנו. אחר כך חצי יום חופשי ובערב מופע Book of Mormons. בהצלחה לכולם, ומחכים לכל מי שמצטרף בימים הבאים.