שחיינית חדשה בעולם חדש – בלוג חדש

סוף פברואר 2015.
אני עומדת על המקפצה. הכרוז קורא "למקומות", הלב דופק, שנייה אחרי זה (או שזו הייתה שנה, למי בכלל יש תחושת זמן במצב הזה?) ואנחנו מוזנקות ל-400 מ' חתירה, המקצה הראשון מבין 4 שאתחרה בהם בסופ"ש הזה.
רק משהו כמו 250 מ' לתוך המקצה אני קולטת מה קורה פה: אני. מתחרה בבריכה הלאומית בווינגייט, באליפות החורף לשחייני מאסטרס, באותם מים עם כמה מהשמות הענקיים ביותר בשחייה הישראלית. ואה כן, את באמצע תחרות, אז תפסיקי לחלום בפילוסופית ותתחילי לתת גז!!

במילה אחת: וואו.

בשתיים? פאקינג וואו.

האווירה מחשמלת, האנשים מדהימים, הבריכה מושלמת, מזג האוויר נהדר ומה שהכי יפה בספורט תחרותי זה שהוא מכניס אותך לפרופורציה: הלב דופק, השרירים כואבים, אין אוויר אבל ממשיכים – כי ככה זה. ותמיד יש שיא אישי לנפץ ותמיד, אבל תמיד, יש טובים ממך, תמיד יש מה ללמוד, תמיד יש את אלה שיתנו לך בראש, את אלה שיעזרו לך לשפר טכניקה, את ההיא שתלך איתך ראש בראש עד שאחת מכן תנצח, את אלה שיפרגנו לך על תוצאה מביכה, את אלה שיחבקו אותך אחרי הפודיום או את המקצה ההוא שאת יודעת שאין שום סיכוי שתביאי הישג, אבל בכל זאת תשתתפי בו כי אי אפשר שלא.

מה היה בסך הכל?
400 חתירה: שיא אישי חדש ומקום שני לקרן גורנשטיין שאין לי אף מילה בשבילה פרט למדהימה (ושעשתה תוצאה פנומנאלית של 5:35, וגם שברה שיאי גילאים ל800 ול1500 מ׳)
200 חתירה: שיא אישי חדש ומרגש.
800 חתירה: שיא אישי חדש ומקום שלישי אחרי קרב ראש-בראש מהסרטים עםNaama Mashiach שלא וויתרה לי עד הרגע האחרון וניצחה בשנייה. פייר? אם כבר לעמוד לצד מישהי על הפודיום אז רק ככה.
50 חזה: שוואלה, לא היה לי מושג איך הולך להיות ובסוף יצאו מקום שלישי (בהפרש של 17 עשיריות השנייה מהמקום השני) והגילוי שיש לי פוטנציאל לא רע בסגנון הזה.

ס"כ: 4 מקצים, 3 מדליות, 2 סגנונות, 1 חיוך שלא ירד שנה.

אז המון תודה קודם כל לאיגוד המאסטרס ולעומד בראשו, שעשו עבודה מדהימה והרימו אירוע ברמה בינלאומית.
לחברים שחיינים, על התמיכה, הפרגון והחברות – כי אי אפשר לעבור אירוע כזה בלי חברים.
לסופר במשחיה: הספירה והעידוד האדירים במקצה ה-800 מ' ושלל חיוכים בין לבין.

אבל יותר מכולם: המון המון תודה למאמן הענק שלי, שאין מספיק מילים בעולם לתאר את ההערכה והתודה שלי אליו

וזהו.

עד אליפות הקיץ

נראה לי שכל העסק הזה לגמרי מצדיק בירה